הי לכולם :-)
שמי אורלי ניסן, מושבניקית ואמא לשני בנים
ובת בני 6.5, 4 וכמעט שנתיים.
לפני שילדתי לראשונה לא ידעתי כמה אני לא
ממש יודעת הרבה על ילדים, וכמה חלק נכבד מהתיאוריות שנראו לי מגניבות בתקופת טרום ההורות
שלי הן היום פשוט גרועות בעיני.
מאז שנולד הבכור שלי, נולדו בי עוד צדדים,
פתאום הרגשתי וגיליתי כמה חשוב בעיני שהילדים שלי יגדלו בסביבה בטוחה, אוהבת ומפרגנת.
שהם יגדלו בטוחים וחופשיים בעולם, להיות אנשים בריאים ושמחים.את הבכור הכנסתי בגיל שנה לגן, ואז הוצאתי אותו.
הייתי אומללה.
הרגשתי שנתתי למישהו אחר לגדל את הילד שלי וזה בלבל אותי מאוד.
מצד אחד רציתי להיות כמו כולן, להשקיע בקריירה, "להתפתח ברמה האישית", להתלבש יפה, לדבר מהר, למהר.
מצד שני, זה נראה לי פשוט לא הזמן.
רציתי לגדל את הילדים שלי בעצמי.
אין לי התנגדות מטורפת שיהיה מגדל בר"ג שנושא את שמי, זה פשוט נראה לי קצת פחות חשוב בזמן שיש לי ילדים קטנים בבית.
הרצון הזה גרם לי ללמוד המון, להעשיר את עצמי בלי סוף גם בלימוד עצמי וגם בהשכלה פורמלית.
גיליתי שאני חולה על נשים בהריון.
נעזרתי ברשת תמיכה שבניתי לעצמי מכל מקור שרק יכולתי.
היום אני מדריכת הכנה ללידה ודולה.
במקביל אני לומדת שנה שלישית ובתחילת הסטאג' של הדרכה וליווי להורים בגישת "הורות מקושרת", הורות רגישה, אינטואטיבית, יציבה ורכה.
אני לא ידעתי הרבה לפני שהייתי אמא.
לא היה מי שידריך אותי, יכוון, יעודד, יחזק.
לא היה מי שיכין אותי מראש לשינויים שההורות
מביאה איתה, הייתי צריכה ללמוד לבד, לגבש דעה מתוך אוסף של קולות ורעיונות שליקטתי
איפה שרק יכולתי.
עשיתי טעויות. בעיני טעויות לא פשוטות,
שהלוואי והייתי יכולה להימנע מהן.אני לא אומרת שאפשר או צריך להתכונן להורות כמו למבחן, פשוט שבעולם שלנו היום, אנחנו כמעט מתביישות להגיד שאנחנו אימהות. אין לנו לגיטימציה להקשיב לעצמנו, להוריד הילוך, להודות שקשה, שאנחנו זקוקות לזמן, שאנחנו רוצות להיות עם הילדים שלנו. שאנחנו לא רוצות (בד"כ) לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים ולתת למישהי אחרת לגדל לנו את התינוק. שיהפוך לילד. שיהפוך למתבגר. שמי מגדל אותו לעזעזאל?!
המטפלת? הגננת? הסייעת בצהרון? המורה העמוסה לעייפה? הסטודנט שבא לתת שיעורים פרטיים? מי?
אני החלטתי לגדל את הילדים שלי בעצמי.
השארתי אותם בבית עד גיל ארבע/שלוש (הם שונים ומתפתחים שונה), והיום הבכור שלי לומד בבית ספר הפתוח. הפיצקי איתי בבית.
יש אנשים שחושבים שאני רדיקלית, אבל אני לא, ממש לא.
אני אוהבת את הילדים שלי, אני רוצה שיפרחו, שישמחו, שיהנו, שיבחרו, שיקחו אחריות, שילמדו אחריות, שיחיו את החיים בלי להתכונן אלא תוך כדי.
בעיני, המטרה שלי כאמא היא לגדל ילדים בריאים, אופטימיים ועצמאיים.
לא משנה לי איך בדיוק הם יחליטו להגשים את עצמם.
אני פה, כדי לעזור להם לממש את מלוא הפוטנציאת האנושי הגלום בהם.
באהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה